על הטיפול הפסיכולוגי
באיזה שיטה אני משתמש? השיטה שבה אני משתמש היא השיטה או הגישה הפסיכודינמית והיא הגישה הנפוצה ביותר בארץ. בעיניי ההגדרה הטובה ביותר לטיפול פסיכודינמי היא זאת של נעמי קלנר:
״על פי השקפתי, טיפול דינאמי על פי עקרונות הפסיכואנליזה כולל את היסודות הבאים: ההכרה בכך שתהליכים וגורמים לא מודעים (קונפליקטים, משאלות, פנטזיות ודחפים) משפיעים במידה מכרעת על ההתנהגות האנושית. הכרה בכך שתובנה לגורמים הלא מודעים ותהליכי עיבוד הם גורם מרפא או סוכן שינוי מועדף; השימוש באסוציאציות חופשיות כעיקרון המנחה את העבודה הטיפולית; החשבת הפירוש (לצורך השגת תובנה) ככלי התערבות מרכזי בחשיבותו, לצד החזקה (המתבצעת באמצעות שימור המסגרת הטיפולית) והכלה”.
הטיפול הפסיכודינאמי מתאים לאלו המעוניינים והמעוניינות לצאת למסע משותף שהתחלתו ידועה אך המשכו וסופו לא צפויים ותלויים במספר גורמים כמו המוכנות לעבודה, הגשמת המטרות הטיפוליות והרצון להמשיך את אותה החקירה.
גישה טיפולית נוספת המלווה את הטכניקה שלי, היא הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית (CBT), גישה העובדת על הקוגניציה ועל ההתנהגות שלנו במטרה להביא להקלה מהירה ויעילה בסיפטומים רבים. למרות שיש לא מעט חשדנות (מובנת אך לא מוצדקת) כלפי הגישה, היא נמצאה יעילה במיוחד באמצעות גוף מחקר עצום והיא הגישה השלטת במגוון מדינות לא מוכרות כמו ארה״ב ומדינות באירופה. בשונה מהטיפול הדינאמי, הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי עשוי להיות קצר יותר (כשנה) ולהביא להקלה מהירה דרך ידע אותו רוכש המטופל או המטופלת, שימוש בכלים פרקטיים ושימוש בשיעורי בית.
עם זאת, בעיניי, אין שיטה אחת שבאופן מובהק יותר טובה מהשנייה, אלא כל אחת עובדת ומוכיחה את עצמה ואת יעילותה, והבחירה בה תלויה בסגנון העבודה והחיבור של המטפל.ת. אבל, למרות הניסיונות לפצל, בין שתי הגישות יש דמיון רב, ובכל אחת משולבים רעיונות קלאסיים של הגישה המתחרה, למשל חקירת דפוסי מחשבה, חשיפה, פסיכו-אדוקציה ועוד…
בסופו של דבר, הטיפול הטוב ביותר הוא טיפול אשר עושה אינטגרציה בידע הקיים, ומעניק לאדם את מה שהוא והיא צריכים, שזאת הקלה והטבה באיכות החיים.
טיפול בילדים ופגישות עם הורים
למרות שיש אומרים (ולדעתי מאוד צודקים) שגיל ההתבגרות מתארך מעבר לגיל 18, עדיין קיים חתך מסוים שמפריד את הגיל הזה ממה שבא אחריו – ולמה? אחרי שנים של מחויבות למסגרות שונות וחיים צמודים בחיק המשפחה, כעת קיימות ציפיות שונות כלפיי ובדרך כלל שאיפות לנפרדות מהמשפחה הגרעינית. אלו מחלחלים אל חדר הטיפולים.
הטיפול ה״קלאסי״ בילדים ונוער עד גיל 18 – שבדרך כלל לא משנה באיזה גישה, כולל פגישות הוריות בתדירות משתנה שמושפעת מכמה גורמים. יתכן שחלק מההורים ירימו גבה, ״למה צריך להיפגש איתי אם לא אני המטופל?״ . זאת שאלה משמעותית וחשובה, והתשובה היא שההשפעה של הפסיכולוג, פעם בשבוע, למשך 50 דקות, על חיי הנפש של הילד יכולה להיות בעלת השפעה רבה אך מוגבלת. לעומת זאת, הורים אשר מהווים חלק בלתי נפרד מחייו יכולים להשפיע משמעותית יותר. בנוסף, האנשים שמכירים בצורה הטובה ביותר את הילדים הם ההורים. לכן, עבודה רציפה ורחבה עם ההורים היא משמעותית, ואפילו הייתי אומר, קריטית להצלחת הטיפול.